<h1>סמ"ג עשין דרבנן סימן ד'</h1>
<h2>דף ע.</h2>
שנינו בפ"ב דמגילה (י"ז א') הקורא את המגילה למפרע לא יצא, שנאמר נזכרים ונעשים הזכירה כסדר כמו העשיה. ומסקינן שם (י"ח ב' ותד"ה נקוט) שאם קרא ושהה מעט וחזר וקרא ואפילו שהה כדי לגמור את כולה יצא. והקורא את המגילה על פה לא יצא ידי חובתו שאנו למדים נזכרים מכתוב זאת זכרון בספר (שם י"ח א'). אבל שאר דברים שבכתב לא נאסרו על פה אלא להוציא אחרים ידי חובתן כדאמרינן במסכת תענית בפרק בשלשה פרקים (כ"ח א') אמר רבי יוסי היאך יכול יחיד לקרות בציבור על פה, והלל שאני שאינו אלא דברי שבח וכן מלכיות זכרונות ושופרות שאומרים בראש השנה הם שבח מעניינו של יום וכן כי פדה ה' את יעקב נתקן שם לצורך חתימה מעין פתיחה (יומא ע' א' תו"י ד"ה ובעשור ע"ש). היתה כתובה עברית וקראה תרגום הרי זה על פה (מגילה שם). שנינו עוד שם (י"ז א') ומפרש בגמרא (י"ח א') היתה כתובה תרגום וקראה תרגום היתה כתובה לעז וקראה לעז יוצאין בה המכירין באותו לשון (ע"פ רמב"ם מגילה פ"ב ה"ד ע"ש ובכס"מ) ואומר שם רב אשי שלעז יווני לכל כשרה. ושנינו עוד שם (י"ז א') הלועז ששמע אשורית יצא, פירוש (רמב"ם שם ה"ג) אשורית הוא לשון הקדש שלנו וכתב הקדש שלנו ואע"פ שאינו יודע מה הם אומרים יצא ידי חובתו, מידי דהוה אנשים ועמי הארץ וגם אנו אין אנו יודעים מהו האחשתרנים בני הרמכים (מגילה י"ח א'). ומסקינן עוד שם (ר"ה כ"ט א') שהקורא צריך כוונה לצאת ולהוציא וכן השומע צריך כוונה לצאת ושאין מתכוין לא יצא. בירושלמי (דף י"ט ב' ע"ש) אמרינן דמגילה אין מדקדקין בטעיותיה משמע שאם קרא אותה קריאה משובשת יצא (ע"פ רמב"ם שם ה"ז ועי' מ"מ).
